<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רבי יוחנן</h1>
<h2>דף פד.</h2>
ראיתי בספר (המבוי) [הערוך] דברי רבינו חננאל גאון דין גרמא דעשיראה ביר דהוה אמר רבי יוחנן [ברכות ה' ע"א] פירשו רב שרירא וחמודו רבי האיי, רבי יוחנן קבר עשרה בנים זכרים והעשירי שבהם נפל לתוך יורה גדולה כשהיתה ברתיחות קשה וחזק ונמס בשרו ונמק. נטל רבי יוחנן עצם של אצבע קטנה שלו וצררו בסדינו והיה מנחם בה אחרים. ואית דאמרי כי נשתייר לו בן אחד ושמו רבי מתנה. ראיתי בסדר הגאונים כי רבי יוחנן היה ראש ישיבה שמונים שנה. ועל פי הלכות מצינו כי האריך ימים עד ימי רב יהודה ורחבה דפומבדיתא תלמיד [דרב יהודה] עד שעיפה ואבימי בני רחבה הגיעו לחכמה. דהכי גרסינן בפ"א דקדושין הלכה הערלה והכלאים מדברי סופרים. אמרי חריפי דפומבדיתא אין ערלה בחוצה לארץ. שלחה רב יהודה לקמיה דרבי יוחנן וכו'. וכן גרסינן בשלהי כתובות [קי"א ע"א] דשלחו ליה אחוה דרבה בר נחמני שיעלה לארץ [ישראל] ויש לו רבו מנו רבי יוחנן.
גרסינן בסדר יומא בפרק יום הכפורים [פ"ב ע"א], ההיא [עוברה] דאוריחה אתיא לקמיה דרבי אמר להו לחישו לה דהאידנא יומא דכיפורי הוא לחישו לה ואילחש. קרא עלה [ירמיה א'] בטרם אצרך בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם הקדשתיך ונפק מינה רבי יוחנן. ואסקינן בפרק קמא דקדושין הלכה כיבוד אב ואם [ל"א ע"ב] אמר רבי יוחנן אשרי מי שלא חמאן רבי יוחנן עיברתו אמו מת אביו ילדתו מתה אמו. ומזרע יוסף היה, כדאיתא [במסכת] ברכות [כ' ע"א] [דאמר] מזרעא דיוסף קא אתינא דלא שלטא ביה עינא בישא. ובעל כח היה. והיה [גדול] בנוי ובכח ובחכמה כדאיתא בפרק אע"פ הלכה הטיילין [כתובות ס"ב ע"א] רבי יוחנן הוה קא סליק בדרגא הוו סמכין ליה רבי אמי ורבי אסי. אפחית דרגא מתותיה סליק ואסקינהו. והא דגרסינן כשילדתו מתה אמו אין לפרש בשעת לידה, אלא בתוך ימי מלאת ארבעים יום לזכר, כי היכי דלא תקשי גמרא דידן אירושלמי, דגרסינן בירושלמי דאע"פ הלכה אלו מלאכות אשה עושה [לבעלה]. דגרסינן התם [כתובות פ"ה ה"ו] שמואל אמר אנא חכם לחייתא דיולדי. מכיר [אני] למילדת שלי. [וכן אמר] רבי יהושע בן לוי חכים אנא לגזרה דגזרה לי. רבי יוחנן אמר חכים אנא לנשייא דצבען עם אימא. פירוש נשים שרחצו עם אמי או שטבלו בתבשיל עם אמי. כמו בית הצביעה [חגיגה כ' ע"ב]. ובתחילת הספר הבאתי זו על אבא אבוה דשמואל ורבי יוחנן אע"פ שהיה בעל כח ובריא, גרסינן בכיסוי הדם [חולין פ"ד ע"א], א"ר יוחנן אבא היינו רב ממשפחת בריאים, אבל כגון אנא לווין ואוכלין ופורעין. והיינו דקרו ליה בגמרא דידן [כתובות ס"ב ע"א], היכי דמיטיילין כגון מפנקא דמערבא היינו רבי אבא ורבי יוחנן. והם הם היפים והנאים מעין שופריה דיעקב אבינו [ב"מ פ"ד ע"א]. גרסינן בפרק אחרון דאידיהן של גוים [ע"ז ע' ע"ב], ההיא מסוביתא דמסרה לקלידיא לגויה וכו', עד אמר אביי אף אנן נמי תנינא חבר שמסר מפתח לעם הארץ טהרותיו טהורות שלא מסר לו אלא שמירת המפתח השתא טהרותיו טהורות וכו', עד למימרא דטהורות אילימא מיין נסך אין, והתניא חצר החלוקה אמר רב טהרותיו טמאות ובגוי אינו עושה יין נסך ורבי יוחנן אמר אף טהרותיו טהורות. ונראה לי הכי פירושה, דודאי הברייתא שנויה חצר החלוקה במסיפת דינה אצל עם הארץ. רב היה אומר שכך שנויה דטהרותיו טמיאות, ורבי יוחנן אומר כך נשנית דאף טהרות טהורות. ואין לומר דרבי יוחנן היה תנא וברייתא היא, דאם כן היכי מותבינן להו מאותן ברייתות כיון (שנברור) [שבדור] תנאים היה, לא מצינו בשום מקום רבי יוחנן תנא הוא ופליג. כמו שכתבתי בסדר אבא בתחילת הספר. הילכך אם בכל הספרים [איתא] והתניא סבירא ליה דרבי יוחנן מסיים בה אף טהרותיו טהורות.
הוא שהיה נמי יושב על שערי טבילה כי היכי דליסתכלו ביה בנות ישראל וילדן בנין דכותיה בנוי ובזכות [ב"מ פ"ד ע"א]. ודבר זה עיין בסדר רב גידל. ועל זה קשה לי וגרסינן באגדה דשמואל [פי"ג], כבואכם העיר כן תמצאו אותו, מעשה דשאול, כל אורך זה למה שהן (מבינות) [מביטות] בנויו של שאול ולא היו שביעות ממנו דברי רבי יהודה, רבי יוסי אומר נמצאות עושה בנות ישראל כך, והלא כדרך שאי אפשר לאיש לזון עיניו מאשה שאינה ראויה לו, כך אי אפשר לאשה לזון עיניה מאיש שאינו (שלו) [ראוי לה] וכו'. אם כן רבי יוחנן היאך היה גורם לבנות ישראל שמסתכלות בו בשעת טבילה, וי"ל כיון שמהומה לביתה כל תשוקתה על בעלה, ובשעת מעשה כשזוכרת מה שראתה מתעברת כיוצא בו. כמו [בראשית ל'] ויחמו הצאן אל המקלות. וכן [שם] ויתן פני הצאן אל עקוד. ואין להקשות מהא דגרסינן בפרק ערבי פסחים [קי"א ע"א] האי מאן דפגע באיתתא בעידנא דסלקת מטבילת מצוה, אי איהי קדמה ומשמשה אחדא ליה לדידיה רוח זנונים. שאין להזכיר זה אצל רבי יוחנן דדמיין באפיה כבאפיה דרב גידל, כי קאקי חיורי.
וזכותא דרבי יוחנן נפישא הוה. דהא א"ל לרבי חייא בר אבא חביבין עליך יסורין ואמר לא הן ולא שכרן ויהיב ליה ידא ואוקמיה כדאיתא בפ"א דברכות [ה' ע"ב]. ואע"ג דרבי יוחנן גופיה בעל יסורין הוה דהא חש בצפידנא כדאיתא באין מעמידין [ע"ז כ"ח ע"א] ובפרק אחרון דסדר יומא [פ"ד ע"א], וגם לא הניח בן כדאיתא בפ"א דברכות [ה' ע"ב] דין גרמא דעשיראה ביר. ובפרק יש נוחלין [ב"ב קט"ז ע"א] נמי א"ר יוחנן משום רשב"י כל מי שאינו מניח בן זכר ליורשו הקב"ה מעלה עליו עֶבְר0ה. ורמינן דידיה אדידיה דאמר דין גרמא דעשיראה ביר, ופרקינן הא דידיה והא דרביה. ורבי יוחנן אמר בפ"א דברכות [ה' ע"ב] היו לו בנים וקברן הרי הן יסורין של אהבה. ותנא תני קמיה כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים וקובר את בניו מוחלין לו כל עונותיו, והתם מפרש טעמא.
ורבי יוחנן עסק בתורה כל ימיו כדאיתא בפסיקתא שמכר כל אוסיא שלו שדות וכרמים וקרקעות ועסק בתורה. וגרסינן בפרק אחרון דיום הכיפורים [יומא פ"ו ע"א] היכי דמי חילול [השם] א"ר יוחנן כגון אנא דמסגינא ארבע אמות בלא תורה ובלא תפלין. ורבי יוחנן כל כך היתה זכותו שאף לאחר נוחו לגן עדן הפסיק עשן שהיה עולה מקברו של אחר. ופתח עליה ההוא ספדנא אפילו שומר הפתח לא עמד לפניך רבינו [חגיגה ט"ו ע"ב]. ובתחילת פרק כל הצלמים בירושלמי [ע"ז פ"ג ה"א] כד דמך רבי יוחנן אתכפון איקונתיה. פירוש נשתנו האיקונין [פירוש] פרצופין, אמרי דלא הוה איקוניא נאה כותיה. [פירוש] שלא היתה צורה יפה כמוהו.
